You Get What You Give

אנחנו מושכות את האהבה שאנחנו חושבות שמגיעה לנו.
על אהבה, חופש, ויצירת מציאות.

עוד חודש מהיום אני אהיה גרושה שלוש שנים.
לפני שנתיים ו11 חודשים הייתי מבועתת משינוי הסטטוס ומשינוי החיים שהכרתי.
שינויים תמיד מפחידים אותי כי הם מעמתים אותנו עם הלא נודע ויותר משפחדתי להתגרש, פחדתי מהחיים שאחרי ומלהתחיל את הכל מחדש.

הסיבה שבחרתי את הציטוט הזה כדי לספר את הסיפור הזה היא שבמשך שנים חשבתי שרק אם מישהו אוהב אותי, יש לי ערך.
לא הרגשתי ראויה לאהבה כל כך ולא הרגשתי טוב עם עצמי למרות מה שהצגתי כלפי חוץ ונתליתי באהבה הזאת כל כך חזק כי פחדתי שהיא תיגמר ופחדתי לא למצוא אחת אחרת, עד ששכחתי את עצמי בדרך.
בצורה מסוימת, בגלל שלא אהבתי את עצמי כל כך, הסתפקתי בכל אהבה שנקרתה בדרכי, כי הייתי צריכה אחת וחשבתי שהיא תספיק.
עם הזמן גיליתי שלא, אהבה זה לא מספיק.
צריכה להיות מידה מסוימת של התאמה וערכים משותפים, ראייה דומה של העולם ורצון הדדי לגדול ביחד, אז התגרשנו.

ביליתי כמעט שנתיים לבד. גיליתי את עצמי מחדש, נחשפתי לצדדים באישיות שלי שלא הכרתי עד אז ולאט לאט הבנתי שכדי שאני אקבל את האהבה שאני רוצה, אני צריכה להאמין בה, ובי על הדרך.

אז תרגלתי אהבה עצמית עם היומן, מצאתי תחביבים חדשים, הייתי סלחנית כלפי עצמי, התרגלתי ללבד, והגעתי לנקודה בחיים שלא הייתי צריכה אהבה כדי לתת לעצמי ערך, כבר נתתי לעצמי ערך, אבל רציתי אהבה.
ואז הוא הגיע.
ושנה חצי אחרי זה ואני מאוהבת כמו ביום הראשון, המומה מהדיוק של היקום ובעיקר המומה מזה שדייקתי לעצמי את מה שאני רוצה וחיכיתי בסבלנות עד שזה בא.

מאמא רו, הלא היא רופול, אומרת בסוף כל תכנית
if you can’t love yourself, how in the hell are you gonna love somebody else?
אז תאהבו את עצמכן. בעוצמות ובחוזק, גם בשביל למגנט אליכן אהבה באותה עוצמה, אבל גם כי זה הדבר הכי משחרר והכי מעצים להסתובב בעולם כשיש לך אהבה ענקית ביד, וזאת את.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: