מי שכותב יומן חי את החיים פעמיים

או – סיפור אישי על למה חשוב לי לתעד
כמו שאתן יודעות יש לי חולשה למוצרי נייר מאז שאני ילדה. ולדעתי היומן הראשון (האישי) שהתחלתי לכתוב היה איפשהו בגיל 10-11.
כתבתי במהלך היסודי וכל התיכון, קצת בצבא, ואז עצרתי ולא המשכתי יותר.

כשהתחלתי לחוות קשיים בנישואים פניתי ליומנים שלי.
זכרתי שהיה לי קל יותר בתור ילדה והיומן סיפר לי אמת שונה מזו שזכרתי, ואחת שהיה לי קשה איתה. ראיתי כמה משברים חוויתי ולא אהבתי את מי שהייתי ביומן למרות שיש לה חלק בלתי מעורער במי שאני היום, ועדיין, היא העציבה אותי.

אחרי שהתגרשתי נכנסתי לאטרף של סדר ונקיונות, מתוך רצון לנקות את מי שהייתי ולפתוח לעצמי דף חדש, וחלק מזה היה לזרוק את היומנים הישנים שלי, כי הם גרמו לי לתקוות שווא והם גרמו לי לברוח למציאות שכבר לא הייתה קיימת.

בדיעבד, אני קצת מתבאסת על זה. ידוע שהזכרון שלנו סלקטיבי ולא תמיד אנחנו זוכרות את הדברים כמו שהם קרו והיומנים נתנו לי הצצה לדברים האמיתיים. יש הרבה דברים שאני גם לא זוכרת, וכנראה שלא אזכור יותר, כי הייתי כל כך לחוצה למחוק את מה שלא עשה לי טוב.

היום, אני משתדלת לחגוג את זה – את הרצון שלי לתעד ולזכור. בגלל זה אני חושבת שהיומן שלי מלא בכל כך הרבה תרגילים כדי שאני אזכור כל פרט באישיות שלי – מצברוח, הרגלים שסיגלתי, איך הרגשתי, מה עשיתי, על מה אני מודה, מה אני אוהבת, רגעי שיא. כל מה שאני יכולה לכתוב – אני כותבת.

מי שכותב יומן חי את החיים פעמיים. פעם הייתי מבועתת מהחשיבה הזאת. היום? יצרתי את העסק מהרצון לחיות את החיים פעמיים, ואפילו יותר. אני מנסה לחגוג אותם כל יום בכל צורה שאני יכולה והחלום שלי הוא שכל אחת תוכל בעזרת תיעוד ותרגול לחיות את החיים פעמיים, אפילו את החלקים הפחות כיפיים, כי בסופו של דבר אנחנו הכי צומחות מהם.אז אני מזמינה אתכן ללכת לחגוג משהו בחיים שלכן היום, או לפחות תכתבו על החיים שלכן. אם אתן צריכות עזרה – לוח התכנון שלי מחכה שתכתבו בו את המטרות שלכן ואת הדברים הטובים שאתן חוות. בעוד 5 שנים אתן כל כך תשמחו על התיעוד הזה.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: